מהשוואה להשראה:ההצלחה שלו לא באה על חשבונכם.

עידן קורא לזה ״הגנב האושר הגדול ביותר שקיים: עולם ההשוואות״. רגע אחד אתם בסדר, ואז מישהו מעלה פוסט על חודש שיא, ופתאום מה שהיה מספיק כבר לא מספיק.

השוואה מניחה שיש עוגה אחת. אם הוא קיבל, נשאר פחות לי. בקבלה ההנחה הפוכה: השפע לא מוגבל, ומה שקובע כמה נכנס הוא הכלי שלכם, לא מה שמישהו אחר קיבל.

ולכן אותה הצלחה יכולה לשמש לשני דברים. היא יכולה לעצור אתכם, והיא יכולה לדחוף. כמו שעידן אומר: ״זה שהוא מצליח לא אומר שזה על חשבוני… אם הוא מסוגל, בטח ובטח ובטח שגם אני מסוגל.״

בגלילה שמסתיימת בתחושת חוסר. בקושי לפרגן לעמיתים. בצורך להוכיח ״שגם אני״.

שני מאמנים התחילו באותה שנה. אחד מהם ממלא קבוצה אחרי קבוצה. השני מוצא את עצמו בודק את הפרופיל שלו כל ערב, ומרגיש קטן יותר בכל פעם. כשהוא שולח לו הודעה ושואל מה עבד, הוא מקבל שלוש עצות שמשנות לו את החודש.