לא רק מה לעשות.להבין מה מנהל את מה שאתם עושים.

כאב הוא חלק מהחיים. הפסד, דחייה, אכזבה, אי ודאות.

סבל הוא מה שקורה כשאנחנו נשארים בתוך הכאב: מספרים לעצמנו את אותו סיפור שוב ושוב, ונלחמים במה שכבר קרה.

ככל שהתודעה עולה, הכאב לא נעלם. אנחנו פשוט נשארים תקועים בו פחות זמן.

מותר לרצות כסף, הצלחה, אהבה, השפעה, חופש.

השאלה היא ממה הרצון מגיע. רצון מתוך שפע בונה. צורך מתוך חוסר נאחז.

אפשר לרצות הכל, בלי שהשלמות שלכם תהיה תלויה בזה שתקבלו.

תוצאות חיצוניות חשובות. אנחנו לא מתעלמים מהן.

אבל הן נוצרות ממשהו: מהזהות, מהפחדים, מהאמונות ומהבחירות של מי שיוצר אותן.

שינוי שמחזיק מתחיל במה שיוצר את התוצאה, ולא בתוצאה עצמה.

קבלה היא לא האויב של הרוחניות.

השאלה היא מה עושים עם מה שמקבלים.

אפשר לקבל בלי אשמה, ולתת בלי למחוק את עצמנו. שני הכיוונים באותה תנועה.

לתת הכל לפעולה.

לשחרר את האחיזה בתוצאה.

מי שנאחז בתוצאה פועל מתוך פחד. מי שמשחרר אותה יכול סוף סוף לתת את כולו.

האגו מגן על תמונה: הצודק, החזק, זה שלא טועה, זה שכולם צריכים.

הרבה מהדפוסים שחוזרים אצלנו הם דרכים לשמור על התמונה הזאת.

כשרואים את זה, נפתח מקום לבחור זהות אחרת, ולא רק התנהגות אחרת.

רוחניות או כסף. שקט או שאיפה. משמעת או חמלה. עסק או חיים.

אנחנו דוחים את הבחירות המדומות האלה.

הדרך לשלמות היא אחדות: בין רוח לחומר, בין נתינה לקבלה, בין פעולה לשחרור.