בין מה שקרהלבין מה שתעשו יש רגע.

מישהו חותך אתכם בכביש. לקוח עונה בזלזול. בן זוג אומר משפט שפוגע. התגובה האוטומטית מוכנה מראש: לכעוס, להתגונן, לתקוף, להוכיח.

בשיעורים אנחנו קוראים לרגע שלפני ״פאוז״, עצירה. הרעיון פשוט: בין הגירוי לבין התגובה יש מרווח, קטן ככל שיהיה, ובתוכו יש חופש לבחור. בקבלה זה מתחבר לרעיון של השתוות הצורה: לנסות להגיב כמו שהטוב היה מגיב, לא כמו שהאגו מגיב.

וטריק קטן שחוזר בקהילה: להגיד באותו רגע, גם אם זה נשמע מוזר, ״what a pleasure״. לא כי זה נעים, אלא כי בדיוק ברגע שמשהו לוחץ לנו על נקודה, יש לנו הזדמנות לתקן אותה.

על המקור: הכלי הזה מגיע מתורתו של דוד גיאם (David Ghiyam), המורה שממנו עידן לומד קבלה.

ההודעה שנשלחה בכעס. המשפט שנאמר ואי אפשר להחזיר. ההחלטה שנעשתה בדקה הראשונה, כשהגוף עוד בוער.

נניח מישהו שבעבר ״רגע של עצבים״ היה שורף לו יום שלם. היום, כשהוא נתקל באותו מצב, זה לוקח שעה. לפעמים דקה. לא כי הפסיק להרגיש, אלא כי התחיל לשים לב מוקדם יותר.