לתת מהאור שלכם,ולשכוח לצאת אליו.

במהלך המסע היא מצאה את עצמה, בלשונה, ״מוצפת בהצעות עבודה ובדלתות שנפתחו״. כל פעם שנכנסה ליום במסע ועשתה משימה, משהו נחת בוואטסאפ. היא הרגישה שיש שפע שבדרך ושהוא לא מפסיק להגיע.

מה השתנה

אבל היא שמה לב למשהו: זה הרגיש לה ״קצת כמו מבחן״. הסכומים אולי גדולים יותר והתפקידים גדולים יותר, ובכל זאת הם משאירים אותה באותו מקום: לתת מהאור שלה כדי להגדיל את האור של מישהו אחר. לא לצאת לאור בעצמה.

היום

היא לא מספרת סוף סגור. היא מספרת על אמונה שהיא רוצה לשבור: שהיא מספיקה, שהיא יכולה לצאת לאור ולעשות את הדברים שלה, בלי שיחזיקו לה את היד ובלי ״גג מעל הראש״. ״זה מה שאני מקווה שיקרה.״

תוצאות וחוויות אישיות. אין בכך הבטחה לתוצאה זהה.

בקבלה מדברים על ״אור חוזר״: הכלי שמקבל את האור ומחזיר אותו הלאה. נתינה היא הייעוד. אבל יש הבדל בין להעביר אור הלאה לבין להיות רק צינור לאור של אחרים.

הסיפור הזה מזכיר שגם הנתינה יכולה להפוך למקום מסתור. אפשר לעזור לכולם לזרוח, ובאותו זמן להימנע מלעמוד באור בעצמכם. ההזדמנויות שמגיעות הן לא רק שפע. לפעמים הן שאלה: מתי אתם יוצאים?

בתפקיד ״מאחורי הקלעים״ שמרגיש בטוח. בפרויקט של מישהו אחר שמקבל את כל האנרגיה, והפרויקט שלכם מחכה.