״הכל לטובה״זה לא לחייך כשכואב.

״הכל לטובה״ הוא משפט שקל להגיד וקשה לחיות. לפעמים הוא אפילו פוגע: כשמישהו כואב, ומגיבים לו ב״הכל לטובה״, זה נשמע כמו ביטול.

בשיעורים בקהילה אנחנו מציעים קריאה אחרת, שמופיעה במקורות: מה שנראה כרע הוא טוב שעוד לא הבשיל. כמו פרי ירוק, חמוץ ומר, שעוד לא הגיע לזמן שלו.

זו לא הבטחה שכל דבר קשה יתברר כמתנה. זו עמדה: לא למהר לקבוע שזה ״רע״ ונגמר. להשאיר מקום לאפשרות שעוד לא רואים את כל התמונה, ובינתיים לשאול מה אפשר לעשות עם מה שיש.

פיטורים, לקוח שעוזב, עסקה שנופלת. ההחלטה המהירה ש״זה אסון״, שחוסמת את היכולת לראות מה עוד פתוח.

נניח שלמישהי נגנב הרכב, יום לפני אירוע חשוב. היא מתחילה לצעוק ״למה זה קורה לי?״. אחרי כמה שעות, בשיחה עם חברה, היא מבינה שבאותו שבוע גם דחתה החלטה שהייתה צריכה לקבל. המקרה לא ״קרה בשביל״ ההחלטה, אבל הוא עוצר אותה, והיא מקבלת אותה.