המילה שכדאי להוסיףלכל ודאות: ״לכאורה״.

אנחנו אוספים ודאויות כל היום: ״זה לא יעבוד״, ״השוק לא מוכן״, ״אני לא טוב בזה״, ״ככה זה אצלי״. הן מרגישות כמו עובדות. בפועל, רובן הסכמות שעשינו עם עצמנו, או שקיבלנו מאחרים.

בשיעורים אנחנו מציעים להוסיף מילה אחת: ״לכאורה״. ״זה לכאורה לא יעבוד״. ״אני לכאורה לא טוב בזה״. המילה לא מבטלת את המחשבה. היא רק מזכירה שאנחנו לא באמת יודעים מה יקרה עוד דקה.

מכאן נולד המושג ״ודאות מעבר להיגיון״: לא ודאות שהכל יסתדר בדיוק כמו שרציתם, אלא ביטחון שאפשר לפגוש את מה שיגיע, ולבחור מי אתם בתוכו.

על המקור: הכלי הזה מגיע מתורתו של דוד גיאם (David Ghiyam), המורה שממנו עידן לומד קבלה.

החלטות שנעצרות כי ״ברור שזה לא ילך״. תוכניות שנפסלות בראש לפני שנוסו. אמונות על עצמנו שלא נבדקו שנים.

יזם אומר לעצמו חודשים שמתווכים לא עונים לו, ולכן לא מתקשר. יום אחד הוא פשוט מגיש הצעה על נכס, בלי לחכות לתחושת ביטחון, ומחליט שיגיש עוד הרבה כאלה. מה שיתפוס, יתפוס.